שפירא ז"ל ואח' נ' עיריית בני ברק

החלטה

1.הובאה לפני בקשה למחיקת כותרת.

2.המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום הסך של 152,781 ₪.

התביעה הוגשה בעקבות פטירת המנוח, שהיה תלמיד ישיבת פונוביז' לצעירים במהלך טיול. המשיבים טענו כי המנוח היה מבוטח או אמור היה להיות מבוטחת בפוליסת תאונות אישיות לתלמידים וכי לו הייתה המבקשת מקיימת חובתה על-פי חוק היו המשיבים זכאים לקבל את הסך של 127,860 ₪. ראו: סעיפים 6-7 לכתב התביעה.

המשיבים טענו עוד שהתביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה 202 (1) (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") וזאת בשל הפרת חובה חקוקה המוטלת על המבקשת לבטח את המנוח. ראו: סעיף 7 לכתב התביעה.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש לקבל את הבקשה.

4.הבסיס המשפטי עליו מבססים המשיבים את הגשת כתב התביעה בסדר דין מקוצר הוא תקנה 202 (1) (ב) לתקנות סד"א, הקובעת כדלהלן:

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי

ריבית, הבאות -

(א) ...

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב

שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק."

המשיבים רואים בסכום שהיו אמורים לקבל אילו הייתה המבקשת דואגת לבטח את המשיב 1 כסכום קצוב וכי עילתו בהוראת סעיף 6 (ד' 1) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן: "החוק"), הקובע כדלהלן:

"מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד. התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח ייקבעו על-ידי השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד')."

5.הצדדים חלוקים בשאלת תחולת סעיף זה על המקרה הנוכחי וזאת בהתחשב באופי המוסד בו למד המנוח. טענותיהם העובדתיות של הצדדים בעניין זה לא נתמכו בתצהירים ולכן לא ניתן להכריע במחלוקת זו.

6.יחד עם זאת, המבקשת ביססה כראוי את טענתה לפיה התביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר.

הוראת סעיף 6 (ד' 1) לחוק אינה מטילה על המבקשת חיוב לשלם סכום כסף למשיבים. לכל היותר סעיף 6 (ד' 1) לחוק מטיל על המבקשת חובה להסדיר ביטוח התלמידים. חובת המבקשת לדאוג לביטוח אינה יכולה להתפרש כחיובה לשלם סכום כסף קצוב וזאת גם אם נקבל את עמדת המשיבים בעניין חובת המבקשת לדאוג לביטוח מתאים. לכל היותר ניתן היה לשקול הגשת תביעה נגד המבקשת מחמת רשלנותה בשל אי הסדרת ביטוח מתאים, אולם תביעה כזו אינה התביעה הנוכחית ואינה יכולה להידון בסדר דין מקוצר.

כמו-כן, מעיון בסעיף 7 לכתב התביעה עולה שהמשיבים עצמם נימקו את הגשת תביעתם בסדר דין מקוצר בכך "כי לאור הוראות החוק והפרת חובתה החקוקה של הנתבעת לבטח את המנוח הרי שהם זכאים להגשת תביעה בסדר דין מקוצר". מכאן עולה שגם המשיבים עצמם סבורים שהחובה שהופרה על-ידי המבקשת היא החובה להסדיר ביטוח למנוח ולא החובה לשלם סכום כסף כדרישת תקנה 202 (1) (ב) לתקנות סד"א עליה הם ביקשו לבסס את הגשת תביעתם בסדר דין מקוצר.

7.מסקנת הדברים העולה מהאמור לעיל היא שהתביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר ולכן אני מורה על מחיקת הכותרת. המבקשת תגיש כתב הגנה בתוך 21 ימים מיום קבלת החלטה זו.